איך האבא יכול לעזור?

בד"כ האבא הוא המרכיב החשוב ביותר בהתמודדות של האם ההרה. התגובות שלך למחלה ולתופעות שעוברות עליה ישפיעו עליה במידה רבה מאוד. האישה צריכה לדעת שהיא יכולה להישען עליך, ושאתה תהיה שם בשבילה. כאן תמצא כמה רעינות של דרכים בהם תוכלו לסייע לה.

טכני/אוכל

  • יש תפקידים רבים בבית שהאישה בד"כ אחראית עליהן, במיוחד טיפול בילדים, כביסות, ניקיון, ובישול/הכנת אוכל. רוב הנשים הסובלות מהיפראמזיס אינן מסוגלות לבצע פעולות אלו למשך שבועות או חודשים, ולעיתים לאורך כל ההיריון. אם אין ביכולתך לבצע את פעולות אלו בשמחה, עליך לדאוג לתחליפים. יש ארגוני סיוע, עזרה משפחתית, ובמידת האפשר מומלץ מאוד להעסיק מישיהי שתבצע פעולות חיוניות אלו. צהרנים, עוזרות בית, אוכל קפוא (צ'יפס, שניצל תירס וכו') יכולים לעזור מאוד.
  • כדאי מאוד לדבר עם המשפחה מסביב, להסביר להם אודות המחלה, ולשתף אותם בחומרים שיכולו לעזור להם להבין את הסבל שאשתך עוברת. במידת האפשר, בקש את עזרתם בתמיכה וסיוע, אפילו בטלפון לאישה (אם היא מסוגלת לדבר בטלפון) לשאול בשלמה כל שבוע-שבועיים (שלא תרגיש ששכחו אותה ושלא אכפת לסביבה).
  • השתדל ביותר למנוע את כל הדברים הידועים כגורמים להקאה ולבחילה. זאת אומרת למנוע עד כמה שאפשר ריחות של אוכל, מאכלים שאפילו ראייתם יכולים לגרום להקאה/בחילה, תמנע מאכילת מאכלים שיש להם ריח חזק (כגון שום, הידוע כגורם מובהק להקאות ובחילות בזמן זה), הרבה נשים עם היפראמזיס מריחות על בני משפחתם את ריח האוכל שנאכל לפני שעות. הכנת אוכל במרחק גדול ככל שאפשר מהאישה, אפילו במרפסת. ניתן להשתמש לצורך כך בכבל מאריך ובטוסטר אובן, מיקרוגל, מכשיר להכנת טוסטים וכו'. גם מאכלים קרים ומאכלים שאינם מחייבים בישול (כגון קוסקוס, גבינות, לחמים, ירקות חיים, וקופסאות שימורים) ימזערו את הריחות בסביבה.
  • תדאג לאוכל לבני משפחה, ולאוכל שהאישה תוכל לסבול. אפשר לנסות להציע מאכלים במרקמים ובטעמים שונים ולראות אם יש משהו שנשמע לה. להרבה נשים, פירות חיים, אבטיח, ענבים, תפוחים יכולים לעזור. פירה תפו"א (ללא תיבול מלבד מלח) או תפו"ע מרוסק הם מאכלים שהרבה נשים סובלות, ולא כואב להקיא אותם. אם המטבח עושה לה לא טוב תדאג לכך שהיא לא תזדקק להכנס לשם, בשביל עצמה או אחרים. חשוב לדעת שברוב המקרים, הכנת האוכל עצמו גורמת לתחושת בחילה ומונעת את האכילה. אם יש לה רצון או חשק למאכל מסויים, השתדל להביא לה את אותו מאכל בהקדם. בד"כ קל יותר לאכול מאכלים שהיא חפצה בהם. יש גם פחות סיכוי שתקיא אותם לאחר האכילה.
  • חשוב להבין שיש מצוות שבד"כ היא מקיימת בקלות, שלא תוכל לקיים עכשיו. אין זה מראה בשופ"א על ירידה ברוחניות. כשתחוש טוב יותר, היא תחזור לקיימן בשמחה ובהודיה. נכלול כאן גם בקשה להבנה במצבים שלא מתאפשרת קירבה זוגית. זה מצב כואב אך נפוץ מאוד ואין להבהל ממנו. כשתרגיש טוב יותר הדברים יחזרו לשגרה ברוכה. תקבל זאת בהבנה והשתדל להמנע ממשפטים פוגעים או מאשימים. היא גם הייתה רוצה, אם הייתה מרגישה טוב.
  • כשיש ילדים אחרים בבית, חשוב לנסות להקפיד על שגרה ככל האפשר. דאג להסביר לילדים שלא מדובר במצב מסוכן. הרגע אותם לעיתים קרובות שזה יעבור בעוד מספר חודשים ושאמא תחזור להרגיש טוב ולטפל בהם. אם ילד מראה סימנים של קושי בבית או בבי"ס, יש לשקול טיפול רגשי המותאם לילדים – מצב של אמא חולה, גם אם לסיבה משמחת, עלולה להיות טראומתית לילדים.

רפואי

  • תדאג לכך שהיא מקבלת את כל התרופות שיכולות לסייע לה.
  • חשוב ביותר לוודא שהיא מקבלת טיפול מתאים למחלה! תקרא בעיון את רשימת התרופות האפשריות, ותדרוש מהרופא לרשום תרופות נוספות אם אין שיפור. אם האשה ממשיכה לרדת במשקל, תדרוש אפשרויות נוספות. אם היא מתייבשת, תביא אותה לקבל עירוי נוזלים בקופ"ח או במוקד חירום – זה יכול לעזור לה הרבה. אם הרופא המטפל לא מבין את חומרת המצב גם לאחר תיאור המצב וראיית הטבלה, תעביר את הטיפול באשתך לרופא אחר. ניתן לברר לגבי רופאים מומחים לטיפול אגרסיבי בהיפראמזיס גרבידרום.

רגשי

  • השתדל ככל האפשר להימנע מלספר לה את הקשיים שעוברים עליך בזמן זה (בנושא טיפול בבית ובילדים). היא מרגישה מתוסכלת מספיק מהמצב גם ככה. היא יודעת מצויין שיש לך עבודה/כולל, וכואב לה ביותר שהיא זקוקה לעזרתך. היא מודעת לכך (גם אם איננה מדברת על המצב) שקשה לך, שייתכן ויש פגיעה כלכלית על הבית, ושהבית צריך אותה. בזה שתזכיר לה את הדברים בע"פ, תגרום לה ללחץ גדול – דבר שרק מחמיר בחילה. מה שכן אפשר לשתף, ביחד, הם הקשיים הנפשיים ורגשיים שועברים על שתייכם, בצורה שלא תזיק לקשר ביניכם.
  • השתדל להיות שם בשבילה, לאפשר לה לבכות או לשתף אותך בתסכול שלה. תבין אותה, תדע שרגשותיה אמיתיים. תנסה להשיג לה תמיכה מנשים שעברו את המחלה כדי להפיג את תחושת הבדידות הקשה.
  • אם היא מסוגלת לכך, תנסה לעודד אותה לצאת מהבית לעשות משהו נחמד. אפילו סיבוב קצר בחוץ, טיול קצר בחנות למוצרי תינוקות (לעידוד), או ביקור אצל אמא או חברה. תציע ותעודד, אבל לעולם על תכריח. יש נשים שלא מסוגלות, ובצמב כזה יציאה יכולה אף להזיק.
  • היפראמזיס מותיר את האישה עם תחושת דכאון. חוסר היכולת לאכול, לבצע פעולות יום-יומיות, וההרגשה הכללית הרעה מאוד משפיעים על מצב הרוח. תנסה למצוא דרכים קטנים לשמח אותה לפחות פעם בשבוע – לפי המצב ולפי האשה. אם היא מסוגלת, תדברו על התינוק, תציעו שמות אפשריים, תקנה לה מתנה קטנה. אם היא חולה בחגים, תנסה למצוא דרכים שהיא תוכל להשתתף אם היא רוצה, גם אם היא במיטה (לדוגמה, במקום לשיר מעוז צור ליד החנוכיה, לשיר ליד המיטה של האמא, אם היא מוסגלת לשמוע שירה).
  • למד מה הם הסימנים לדכאון, גם בהיריון וגם לאחר לידה. כמו שהוזכר, במצבים של חולי מתמשך וחוסר תפקוד, ייתכן שיהיה גם דכאון. אם מופיעים סימנים, הביא אותה לקבלת עזרה ו/או טיפול (תרופתי או רגשי או ביחד) – זה יחסוך המון עוגמת נפש לשתיכם.
  • אם אתה חש בקושי עצום או מתקשה לתפקד בעצמך, גש אתה לקבל יעוץ מקצועי. זהו סימן של כוח וגבורה ולא של חולשה. נורמלי ומובן שהיפראמזיס של האישה (במיוחד במצבים קשים) יכול להיות עול גדול וכבד מנשוא.

תשאל אותה איך תוכל לעזור לה. כמו בכל מצב, תקשורת פתוחה – חשובה ביותר.

זכור את המילים "גם זה יעבור". אשתך תחזור אליך. זה לא מצב קבוע. בנוסף תנסה להתחזק שאתם מקיימים ביחד (עם כל הסבל הכרוך בכך) את מצוות "פרו ורבו". אתם מביאים נשמה טהורה לעולם. אין אלה ייסורים של "סתם" ח"ו אלא ייסורים הכרוכים בהבאת נשמה – כדברי הגמ' (יבמות סב.) "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף". זה דבר עצום ונורא, ועם כל הקושי והצער זוהי גם זכות עצומה.

אשריכם, ובהצלחה!