איך הסבים והסבתות יכולים לעזור?

במקרים רבים, ההורים של האישה הסובלת, ושל בעלה, מהווים ציר מרכזי בתמיכה לאישה עם היפראמזיס גרבידרום. ייתכן שגם אתם עברתם הריונות קשים, או שראיתם את זה אצל אחד מהאחיות של האם החולה. אבל גם במידה ולא ראיתם או שמעתם על המחלה מעולם, עדיין תוכלו להיות מאוד משמעותיים בעזרה לאישה הסובלת. אתם מכירים אותה ואוהבים אותה. העזרה הגדולה ביותר שתוכלו להעניק לה היא תמיכה רגשית מתמדת – נשים רבות מדווחות כי ההבנה והסיוע הנפשי עזר יותר אפילו מעזרה טכנית כמו טיפול בילדים ועזרה בבית. הכי טוב להיות שם בשבילה, ולרצות לעזור.

לפעמים שומעים על משפחות שתמכו בשבועות הראשונים, אבל לאחר זמן, מתרחקים. נשים הסובלות מהמחלה מהססות לבקש עזרה, ומרגישות רגשי אשמה נוראיים על הצורך "לקחת" מבלי יכולת "להחזיר". עלול להיות בדידות קשה בהיפראמזיס, במיוחד כשהוא קשה או מתמשך לאורך כל ההיריון. כתוצאה מכך יש נשים שסובלות גם מדכאון. השתדלו להיות שם בשבילה כל עוד היא לא במיטבה, והיא תעריך אתכם לאין שיעור.

להלן כמה דרכים מעשיים שתוכלו לסייע לה:

טכני/אוכל

  • הציעו את עזרתכם בכל תחום אפשרי: טיפול בילדים, עזרה בעבודות בית, הכנת אוכל למשפחה, סידורים מחוץ לבית, ועוד.
  • תבקשו ממנה או מבעלה רשימה של סידורים שתוכלו לעזור להם (כגון כיבוס יבש, החלפת מוצר וכו'), ותנסו למצוא הזדמנויות לבצע את הפריטים ברשימה, או תדאגו למישהו אחר שיעשה זאת.
  • אם אפשר, תנסו ליצור קשר עם קרובי משפחה ו/או חברות בסביבתה ולהסביר להם אודות המחלה והקשיים שהאישה עוברת. תשאלו אותם אם יש להם דרכים לסייע. אפילו רק להתקשר ולדבר איתה קצת.
  • אם יש באפשרותכם להקל מעול האב בבית, תכינו ארוחות מזינות לילדים ולאבא, ואף ארוחות ביניים קלות ובריאות לילדים שהאם לא תזדקק לדאוג לכך.
  • השתדלו ביותר למנוע את כל הדברים הידועים כגורמים להקאה ולבחילה. זאת אומרת למנוע עד כמה שאפשר ריחות של אוכל, מאכלים שאפילו ראייתם יכולים לגרום להקאה/בחילה, להמנע מהכנת מאכלים שיש להם ריח חזק (כגון שום, הידוע כגורם מובהק להקאות ובחילות בזמן זה) אפילו לבני הבית, כי הרבה נשים עם היפראמזיס מריחות את ריח האוכל שנאכל לפני שעות על בני משפחתם.
  • אפשר לנסות להציע מאכלים במרקמים ובטעמים שונים ולראות אם יש משהו שנשמע לה סביר. להרבה נשים, פירות חיים, אבטיח, ענבים, תפוחים יכולים לעזור. פירה תפו"א (ללא תיבול מלבד מלח) או תפו"ע מרוסק הם מאכלים שהרבה נשים סובלות, ולא כואב להקיא אותם. אם המטבח עושה לה לא טוב תדאגו לכך שהיא לא תזדקק להכנס לשם, בשביל עצמה או אחרים. חשוב לדעת שברוב המקרים, הכנת האוכל עצמו גורמת לתחושת בחילה ומונעת את האכילה. אם יש לה רצון או חשק למאכל מסויים, השתדלו להביא לה את אותו מאכל בהקדם. בד"כ קל יותר לאכול מאכלים שהיא חפצה בהם. יש גם פחות סיכוי שתקיא אותם לאחר האכילה.
  • כשהיא מבקרת או מתארחת אצלכם, תבררו אם יש מאכל שהיא מסוגלת לאכול, והקפידו להכינו או לקנותו מראש, זה גם יעודד אותה לראות שאתם חושבים עליה ומבינים את מצבה.

רפואי

רגשי

  • תדאגו גם לעצמכם – תדאגו שאתם לא מתמרמרים על העזרה המרובה שלכם. היא תחוש ברגשותיכם ותרגיש רגשות אשמה קשים.
  • אפשר לעודד אותה לצאת, אולי טיול קצר בחנות למוצרי תינוקות או סיבוב קצר יעודדו אותה. אבל קבלו בהבנה אם זה לא באפשרותה. תנועה ועייפות יכולים להגביר את הבחילה ולגרום להקאות נוספות.
  • השתדלו להיות שם בשבילה, לאפשר לה לבכות או לשתף אתכם בתסכול שלה. תבינו אותה, תדעו שרגשותיה אמיתיים. תנסו להשיג לה תמיכה מנשים שעברו את המחלה כדי להפיג את תחושת הבדידות הקשה.
  • היפראמזיס מותיר את האישה עם תחושת דכאון. חוסר היכולת לאכול, לבצע פעולות יום-יומיות, וההרגשה הכללית הרעה מאוד משפיעים על מצב הרוח. תנסו למצוא דרכים קטנים לשמח אותה מידי פעם – לפי המצב ולפי האישה. אם היא חולה בחגים, תנסו למצוא דרכים שהיא תוכל להשתתף אם היא רוצה, או לכל הפחות לשתף ולשמח את הילדים שלה (לקחת אותם לחנות צעצועים במקום דמי חנוכה, למשל).
  • עודדו אותה לדבר עם נשים שעברו את המחלה, ולקרוא חומר אודותיו. אפשר להשיג אצלנו חומר כתוב, וגם מספרי טלפון של נשים שחוו את התופעות ויוכלו להבין אותה באמת.
  • למדו מהם הסימנים לדכאון, גם בהיריון וגם לאחר לידה. במצבים של חולי מתמשך וחוסר תפקוד, ייתכן שיהיה גם דכאון. אם מופיעים סימנים, דאגו שתקבל עזרה ו/או טיפול (תרופתי או רגשי או ביחד) – זה יחסוך המון עוגמת נפש לכולם.

תשאלו אותה איך תוכלו לעזור לה. כמו בכל מצב, תקשרות פתוחה – חשובה ביותר.

חשוב לזכור שהתופעות עלולות להמשיך הרבה מעבר לשליש הראשון, ובחלק מהמקרים עד הלידה.