סיפור אישי – מיכל

מה עשה לי טוב?

שלום שמי מיכל.

כשהתבקשתי לכתוב מה עשה לי טוב תהיתי ממה להתחיל. תחילה כתבתי כל מיני רעיונות שעזרו לי בתקופה הקשה, אך לאחר מחשבה נזכרתי בקטע שהיה לי בהיריון הראשון. וידעתי שאותו אני אכתוב.

היה לי היריון מאוד קשה הייתי מקיאה המון. לא זוכרת מתי יצא לי לראות את אור השמש, כמה חודשים לאחר החתונה כבר לא הייתי בקשר עם אף חברה וקרובה.

מה שהקשה עליי במיוחד היה חתונה של גיסתי שכולם מלבדי חיכו לה והתרגשו לקראתה. אך אני לא. פחדתי שיראו אותי, שאני לא ארגיש טוב. לא ידעתי איך בכלל אוכל לשים עליי שמלת ערב ומאיזה כיוון ללבוש אותה… ככל שהאירוע התקרב הפחד הלך וגבר. לא ידעתי כיצד להתארגן, עם טישויים ושקיות ובגדים להחלפה ואיפור…. איך בכלל אפשר לחשוב על איפור? לא יכולתי לחשוב על הערב והמצלמות, האורחים והאורות, השוויגער והגיסות.

יומיים לפני האירוע כשראיתי שהמצב לא השתנה אלא להפך, הורע, החלטתי למצוא פיתרון ויהי מה. בעלי הסתכל בספר טלפונים גמ"ח תרופות לנשים, הוא התקשר מטלפון לטלפון לנסות להשיג לי פיתרון. גם הוא דאג מה יהיה בחתונה. חיכינו להיות אחריה.

לבסוף בשעת ערב מאוחרת השגנו גמ"ח שנתן לנו מענה ורעיונות, מנהלת הגמ"ח שגם היא חוותה על עצמה היריונות לא קלים, הסבירה על התרופות הקיימות, הטבעיות והרפואיות. היא שלחה לי עוד באותו ערב סוכריות ג'ינג'ר וצמידים ליד. וכאן המקום להודות לכל העוסקים\ות בתחום זה, לעזור לנו להמשיך לחיות למרות ההיריון.

כבר למחרת הלכתי לרופא והוצאתי ממנו מרשם לזופרן 4 מג והתחלתי לקחת יום לפני החתונה.

מה שקרה בסוף, החתונה הזו הייתה תפנית חיובית בחיים שלי. לא רק בגלל התרופה, אלא בגלל מחשבה אחת חדשה שהייתה לי במהלך האירוע.

ביום החתונה הרגשתי הרבה יותר טוב!! וזה עוד לא הכול, אומנם התרופה לוקח לה זמן עד שהיא משפיעה, אך באופן מיידי הייתה לי הקלה גדולה. שמחתי שהיה לי משהו מלחיץ באופק ע"מ לנסות לעזור לעצמי. וחבל שאילולא החתונה הייתי נשארת "תקועה" ללא אמונה שאוכל לצאת מזה.

רוב החתונה הרגשתי טוב. אומנם לא רקדתי והקפדתי לנוח, אך יכולתי בהחלט לחייך לאנשים בלי ממחטות וקערה מסביבי…

הכרתי חלק מהאורחות, מורות ושכנות. לפתע ראיתי את חברה של אחותי הגדולה, שהיא גם קרובה של החתן. מדובר באישה שחלתה במחלה הנוראה ל"ע. לא האמנתי שאני רואה אותה. כ"כ הרבה אנחנו מתפללים עליה, לא ראיתי אותה מאז השמועה הרעה מזה חצי שנה! היא הייתה נראית חלושה אך מחייכת.

ואז היכתה בי תובנה. כן מיכל, תגידי תודה. היא לוקחת זופרן, ואת לוקחת זופרן. היא בשל טיפולי כימותרפיה, ואת בשל בחילות היריון. עלו לי דמעות של תודה בעיניים. וגם של תפילה לרפואה של כל עמ"י!

ועד היום כשקשה לי, אני נזכרת ברגע ההוא ושוב מתעודדת. אני חייבת לציין שהתרופה מאוד עוזרת לי עד היום, שישה הריונות בלי עין הרע.