להיות בעל של אישה "היפרמזיסית"

מאת: דובי.

מי אני? בעל של "היפרמזיסית"

מה אני עושה כאן? כותב לכם קצת בהומור אך הרבה מהניסיון. ובעיקרמאחל לכם בהצלחה

ובכן, שאלון לזיהוי בעל שאשתו לוקה ב"היפרמזיס"

א}האם לאשתך יש בחילות הרבה יותר ממה שחשבת שיש בהריון?

ב}האם היא מתפקדת הרבה פחות ממה שהיא הייתה מתפקדת קודם? {בהנחה שאשתך תפקדה לפני ההריון…:-)}

ג}האם יוצא לך לחשבן את המרחק כשאתה יוצא עם אשתך לאנשהוא ואתה שוקל אם זה לא רחוק מדאי אפילו שזה מרחק של סך הכול שני רחובות?

לזוגות הצעירים ביניכם:

ד}האם אשתך שואלת את עצמה "למה זה אנוכי"? ואתה מצטרף לדבריה והיית מאושר לדחות את ההריון בעוד חצי שנה – שנה?

ה}האם לפתע עולים לך געגועים לחיי הרווקות?

אם על כל השאלות ענית ב'כן'. אז כן אתה אכן בעל לאישה שלוקה ב"הימפרמזיס"!!

אתה בטח שואל את עצמך מה המקום שלי בזה? מה אני יכול לעשות? אם בכלל .. אז זהו שיש לך הרבה מה לעשות ולהקל על אשתך ובידך לקבוע אם התקופה הזאת תיזכר אצל אשתך כזוועתית ונוראית או שמא כזוועתית ונוראית במיוחד ואף יותר מכך.. לפי דעתי חלק גדול מזה בידיים שלך…

אתה לא יודע מה קורה לאשתך הטרייה ואם זה חודש או חודשיים אחרי החתונה אז באמת רחמנות אבל גם אם זה חצי שנה עדיין זה מאוד קשה שלפתע היא לא יוצאת מהמיטה, ואם יוצאת זה להקיא או יותר גרוע לנסות להקיא ללא הצלחה וחוזר חלילה…או שהיא כן יוצאת מהמיטה אבל לא מתפקדת שזה אומר שאם התחתנת מתוך הנחה שאשתך תבשל, תכבס, תגהץ ותנקה את הבית, אז כנראה שתצטרך לשמור את ההשקפה הזאת לאחרי ההריון כי עכשיו זה לא יעבוד אז בינתיים תשכח מזה.

נקודה חשובה: הרגישות לריחות אצל נשים 'היפרמזיסיות': הריח שלך, כן שלך, לפעמים יכול לעשות בחילות. במקרה כזה תנסה להבין את הסיטואציה במבט של אדם מהצד אל תתן לעצמך להרגיש כאילו היא נגעלת "ממך" אלא מ"הריח" זה הבדל גדול…

לגופו של עניין. תדמיין את עצמך נוסע באחת מהנסיעות האלו שבאמצע קצת לקראת הסוף מתחיל לך בחילות אז עד סוף הנסיעה אתה עם הראש למעלה עם עיניים עצומות ונשימות קצובות ודקה אחרי שאתה יורד מהאוטובוס הכול עובר..

עכשיו תדמיין את זה לא שעה אחת בלבד אלא שבוע.. ואחר כך תנסה לדמיין שיש לך בחילות שלשה חודשים או יותר… {משתנה בין אישה אחת לשנייה} ואז תדמיין איך עם זה אתה מכין אוכל שהריח {זה תוספת שאין לנו בנסיעות} בעצמו מגביר את הבחילות.

למה קשה לי לקבל את המציאות

כי הרי כל הקושי הוא שאם היא באמת הייתה חולה במחלה קשה ל"ע היית מבין אותה ולא מרשה לה לקום מהמיטה, רק שכאן זה הריון ואתה אומר לעצמך ולה "את לא הראשונה שאני מכיר שנכנסה להריון"! ומחמת ה"את הרי לא חולה" אתה לא מבין שאומנם זה בנסיבות משמחות {ה' בירך אתכם בפרי בטן} אבל עדיין חלק מהסימפטומים הם כמו של מחלה ועליך לתפקד כמו אחד שאשתו חלתה ל"ע.
ולגבי הטענה "את הרי לא הראשונה שאני מכיר שנכנסה להריון"?
נכון.. אבל:
א}לא היית איתם באמת ולא ידעת איך אמא שלך/אחותך/גיסתך/בת דודה שלך עברו את ההריון. לא היית לידם בשעות הקטנות של הלילה שהם הרבה פעמים הכי קשות. ולא אליך הם התקשרו באמצע היום כשהסבל היה קשה מנשוא, למעשה זו הפעם הראשונה שאתה באמת נמצא בהריון מתחילה ועד הסוף.

ב}יכול להיות ששאר הנשים שהכרת באמת פחות סבלו בהריון כי גם אצל מי שלוקה ב"היפרמזיס" וגם אצל מי שלא יש דרגות ואצל כל אחת ההריון מתבטא אחרת. יכול להיות שמי שהכרת בהריון באמת עברה את זה יותר קל או אפילו קשה אבל ברמה כזו שאפשר עדיין לתפקד ואילו אשתך לא מסוגלת לתפקד כלל.

ישנה עוד שאלה של גברים:"אבל גם לפני ההריון היא לא תפקדה כ"כ בבית"?

ישנם בעלים שמתקשים להשתכנע, הם הספיקו להכיר את האשה שלהם בתור אחת שלא אוהבת לעבוד ולכן הם משוכנעים שההריון משמש אצלן תרוץ טוב כדי להתפנק ברמות חדשות…

אבל האמת שזה לא תמיד כך, כי אם האשה היא 'היפרמזיסית' היא באמת לא יכולה לתפקד. לדוגמא אם אדם לא אוהב להתקלח בכלל אז בתשעת הימים יבוא אליו אדם ויאמר לו "לך להתקלח" אז הוא יוכל להתחמק ולומר "אני לא יכול". למען האמת הוא לא סובל מזה שהוא לא יכול להתקלח אבל למעשה הוא באמת לא יכול. גם כאן אשתך באמת לא יכולה לעבוד עכשיו אם אתה אומר שגם קודם לכן היא לא עבדה כל כך אז באמת היא פחות סובלת מזה שהיא לא יכולה לתפקד, אבל טכנית אם היא סובלת מבחילות ו/או הקאות באמת כרגע היא לא יכולה לתפקד.

אז מה התפקיד שלי בכל הסיפור?

התפקיד שלך:הוא במילה אחת "לעזור", העזרה מתחלקת לשלש קטגוריות:

א}עזרה טכנית לאשה

וכאן הכל מתחיל ונגמר בתיאום ציפיות… תדבר עם אשתך על מה שיעשה לה טוב. האם היא רוצה שתהיה איתה כשהיא סובלת מבחילות או שתתרחק ממנה, שתהיה לידה כשהיא מקיאה או לא. להביא קערה לנקות ולחטא את הרצפה אם היא הקיאה על הרצפה כי לא הספקתם להביא קערה וכו' וזה משתנה מאישה לאישה וגם באישה אחת לפעמים זה כך ולפעמים כך לכן הכי טוב והכי קל הוא לשבת ולדבר על זה שיחה כנה ופשוטה

ב} עזרה נפשית

דבר ראשון להבין ולהכיל את המצב. לעודד, להזכיר לה את הימים הטובים ושהכול יחזור לקדמותו, להגיד לה כל דבר שמעודד. לשלוח אותה לאמא שלה כי אין כמו עידוד של אמא (במידה ואמא שלה כזו), וכן כל בעל יודע מה מעודד את אשתו אז כל אחד לפי עניינו.

ג} עזרה בבית

לדאוג שהבית יהיה מאוורר. נקי. כי אם הבית חנוק ומלוכלך זה מוסיף לבחילות.

לדאוג שבמזווה {אגב מה זה מזווה?בארון!!!} יהיה אוכל מכל הסוגים שעוזרים לבחילות וגם מגוון של מזונות אחרים שאולי פתאום יתחשק לה לאכול משהו אחר…

סתם על הצד שלאשתך יתחשק באמצע הלילה מלפפון חמוץ מתובל בשוקולד שוויצרי משולב עם תות סורבה לא תצטרך לרוץ באמצע הלילה לאיזו חנות באור יהודה ולהרכיב קוקטייל מהזן הזה או יותר מפלצתי. (בהומור כמובן)

לדאוג לאוכל בריא מרק עוף וכו' (במידה ויכולה לאכול, אל תיפגע אם מקיאה את כל האוכל שהכנת במיוחד!! או שעד שגמרת לקנות ולהכין, כבר לא יכולה לראות ולשמוע על כך…)

לשטוף כלים. לכבס. לגהץ.וכל שאר הדברים שצריך כדי שבית נורמלי יתפקד.

שורת סיום:

החיים הם לא פיקניק ואם התחתנת כדי שהחיים שלך יהיו יותר נוחים אז טעית!! כי החיים שלך הולכים להיות רק פחות ופחות נוחים מהחתונה למשל בהריון הבא אתה תצטרך גם לתחזק בית גם לטפל באשה בהריון וגם בילד קטן וכן הלאה אבל… באותה מידה שהחיים שלך יהיו פחות נוחים הם יהיו הרבה יותר יפים ונעימים, מאושרים ומדהימים!

שתזכור תמיד גם שזה בסופו של דבר יגמר במוקדם או במאוחר וגם תזכור את המתנה שמחכה לך בסוף שאנשים שלא נפקדו יהיו מוכנים לשלם המון כדי לקבל את מה שאתה קיבלת בצורה כל כך פשוטה ומהירה {לפעמים אפילו יותר מדאי מהר}

אם אתה מרגיש שכבר הגיעו מים עד נפש, וזה לגמרי מובן, אתה יכול לקחת חופשה. תזמין עוזרת. אחים. אחיות. שלך. שלה, אל תתבייש להיעזר כי כשאתה צריך עזרה ולא מבקש זו בושה ולא אם אתה צריך ומבקש..

ונכון שכשאתה באמצע עם כל הסערה הזאת בשמי חייך אתה שוכח להגיד תודה לבורא עולם על המתנה הנפלאה הזאת ששמה ילד/ה וזה חסד עצום אז מפעם לפעם כשהבחילות והעננים מתבהרים, מדי פעם תיזכר שבסך הכול זו מחלה מסיבה חיובית וזה לא סבל לשם סבל אלא תחילתו מריר וסופו מתוק –

"בערב ילין בכי ולבוקר רינה"

ב ה צ ל ח ה

 

בס"ד

אגרת לבעל היקר

היה הייתה לך אישה, היא הייתה לגמרי מקסימה. הכרת אותה תקופה מסוימת והקשר ביניכם כך נבנה.

אכן, לכאורה, הייתה ואיננה.

האישה שהכרת עד עכשיו (ואולי אף, הכלה שהכרת עד עכשיו) נראית לפתע כ"כ שונה, אחרת, ואפילו מאוד מסכנה. מעט מחייכת, בקושי מתפקדת, אתה מרגיש כאילו הכל מתפרק.

ואתה תמהאיפה המקום שלך? מתי כל זה יעבור? האם בכלל??

כל  השאלות מובנות ומוכרות, להלן חלק מהתשובות….

 

מי? מי אתה?

הבנ"א הקרוב ביותר, השותף הפעיל בהתמודדות. מלבד היותכם שותפים לחיים, הריון זו חוויה עוד יותר משותפת, על כל בחינותיה והשלכותיה, חוויה מיוחדת ויכולה להיות מאחדת.

מה? מה חלקי בעניין?

להיות שם, להבין מה עובר עליה, ולתמוך ככל האפשר. ככל האפשרבמידה ואפשר. במידה ולא אזי רק הבנה אמיתית והכלה. חשוב לציין שבנוסף להתמודדות של האישה, היא בוודאי חשה בייסורי מצפון ורגשות אשמה על היותה לא כשירה כאם וכרעיה. וע"כ ההבנה למצבה חיונית עד מאוד!

האם? האם הגיוני שלשכנה בדלת היא עונה עם חיוך מאוזן לאוזן, ובביתשלא נדבר???

בהחלט!! לעיתים כושר המשחק גובר על הקושי, לפרק זמן מסוים, מסיבות מובנות, אך כמובן שבבית, המקום בו כל אחד ממכם אמור להרגיש כמקום מפלט נוח ותומך, במקום זה אין לה צורך לשחק, מה גם שזה קשה עד מאוד. אדרבה, כשאישה מגייסת את כל יכולותיה להיות נחמדה לסביבה, הגם שתצליח (אם תצליח) הרי שזה עלול להתנקם בגדול לאחמ"כ. בחולשה מוגברת ובנפילה חדה.

מדוע? מדוע לפעמים נראה שעצם נוכחותי מקשה עליה? בסה"כ ניסיתי לעזור! או לחילופין: היא הייתה נראית כ"כ בסדר עד לרגע שראתה אותי!

אין לכך שום תשובה מדויקת, אך בהרבה מהמקרים יהיה קושי בעצם נוכחות הבעל. בין אם זה הריח, הקול, הקירבה, וכו'. חשוב לזכור שהכול נורמאלי ועם זאת, להתאמץ לעשות ככל האפשר ע"מ להקל על העניין. הקשר עדיין חשוב לכם.

לעיתים הבעיה תיפתר כשסוג הריח ישתנה, לעיתים ניתן יהיה לדבר רק ממרחק או לצאת לאוויר, ייתכן גם שהימצאות בחדר מסוים מכבידה יותר וייתכן שטיפול תרופתי יעזור, אך שום דבר לא בהכרח. התופעה עלולה להישאר במעט, גם אחרי שתהיה הקלה במצב הבחילות.

בעל יקראומנם ניסיון גדול זה, נראה כמצב שמקשה על הזוגיות אך הוא יכול בעצם להעמיק את הקשר עוד יותר! מניסיון של מקרים רבים, אין כמו הערכה והקשר הנפשי העמוק שאשתך תחוש כלפיך בהיותך רגיש ומבין למצבה. לאורך זמן היא תזכור לך את כל מה שעשית ע"מ לעזור לה ולהקל עליה, גם אם זה היה ממרחק כלשהו.

כיצד? כיצד עליי להתמודד עם זה?

להראות אמפתיה, לתמוך, להיות שותף במה שהיא עוברת ולסייע ככל האפשר. להבין שקושי ההיריון הוא קושי משותף ולא עניינה של האישה בלבד.

לגבי סוגי העזרה: באופן כללי חשוב לדבר על מה שאתה יכול לעשות ע"מ להקל עליה, ובאילו זמנים נוכחותך חשובה לה וכו'.

בזמן הקאות מומלץ להיות באזור ולסייע במה שאפשר. כמובן שכל אישה מרגישה אחרת, ומעוניינת בעזרה שונה, אם בכלל. ייתכן ותצטרך לעקוב אחרי מה שעושה לה טוב ומה שלא, שיחה פתוחה על כך תסייע מאוד.

סוגי עזרה אפשריים בזמן הקאה בבית (אך שוב, אינדיווידואלי לכל אחת, ישנן נשים למשל שלא מעוניינות כלל לראות ולשמוע אף אחד בזמן הקאה. במקרים כאלו ייתכן שהופעתך מיד אחרי תהיה חיונית):

*להביא את הקערה/ השקית/ האסלה…. *לתת יד בזמן ההקאה או לתמוך במידה ומתקשה להחזיק את עצמה. *לסלק דברים המפריעים להקאה כמו שיער הפאה על הפנים *להביא טישו ומים. *לשטוף פנים, לתת לה לשתות אם אפשר. *להביע רחמים אך לא בהלה *לשאול אם רוצה עוד משהו. *לקחת את הקערה/ השקית מידית אחרי, "להעלים ראיות" לפעמים ההקאה עושה בחילה בפני עצמהוגוררת הקאות נוספות *להחזיר את הקערה נקייה לתחושת ביטחון במידה ויש הקאה נוספת *לנקות את האזור, לאוורר *להביא בגדים אחרים במידה וצריך, ועוד

בזמן הקאה ברחוב/ אוטובוס/ מכולת/ קופת חולים/ ועוד…: לקחת נשימה עמוקה, לא להיבהל *להרחיק זרים *לבדוק אם צריך לחזור הביתהאו שמא אפשר להמשיך הלאה *לקנות ציוד יעיל ומשהו שיעביר את הטעם, כמו סוכריה. *באופן כללי חובה על כל אישה היפרמזיסית להכין ציוד חיוני לפני צאתה מהביתחשוב מאוד: מיותר לומר שאין צורך להראות כלפי חוץ את תחושת הבושה והאי נעימות שאתה חש במקרה של הקאה ברחוב (שלא לדבר על שכיבה  על רצפת הרחוב לעיני כל העולם) גם כך  קשה לה מאוד לשאת את התחושה הזו בעצמה ואין צורך להוסיף עוד.

בזמן בחילות: להציע את כל מה שיכול להיות יעיל!! אם זה אוכל, (על כל סוגיוסוכריה, פרי, לחם, כל מה שיש ושאין (שאפשר לקנות) אם זה שתייה, מנוחה, אוורור. אם אתם בנסיעה אולי יציאה לאוויר, אם בהליכה אולי מנוחה במיטה, אם זה תרופה או כל דבר אחר. הניסיון שלכם ייבנה עם הזמן, על אף שייתכנו בו שינויים רבים…. *לא לנסות לדחוף שום דבר בכוח, וכל שכן לא לדבר על אוכל או כל דבר שמעורר בה בחילה. זה אמיתי בהחלט, ריח של אוכל ואפילו דיבור עליו עלול להעצים את התחושה בהרבה!!

סוגי עזרה אפשריים באופן כללי: ישנם מצבים בהם תוכלו יחדיו לדאוג לכל הנצרך, אך ישנם מצבים בהם הכול בכל יהיה עליך!.. באופן כזה שמה שלא תעשה אתה אף אחד אחר לא יוכל לעשות והיא תיאלץ להסתפק במה שכן נעשה עבורה.

*לדאוג לסל תרופות מלא, לקנות טרם ייגמר… *לדאוג תדיר ל"מחסן" מזונות ומשקאות אפשריים. כגון חמוצים, מלוחים, מתוקים, רכים, קשים, ובעצם כל הסוגים שייתכן ותזדקק להם. להכין את מה שצריך הכנה ולפתוח אריזות גדולות *לדאוג לניקיון ואוורור של הבית, האוכל, האמבטיה, המקרר, ומה שיכול להקל. כמו"כ ריח מהילדים, טיטולים וכו' *בלילה לפני השינה להכין את מה שתזדקק לו בהמשך הלילה, כמו גם טלפון לידה, טישויים, מגבונים, שתייה, סוגי אוכל, סוכריות, בגדים,  *לעקוב אחרי מצב הנוזלים, וליזום יציאה לקבלת עירוי במידה ונראה כי צריך *להיות שגריר החוץ, בכל מה שקשור למשפחה ושכנים *לעודד שעות שינה מוקדמות *להכניס שמחה ככל האפשר, אם האישה בבית כל היום לנסות להכניס עזרה מבחוץ, תומכת קרובה או סתם מוזיקה רגועה ווידאו נעים, הכול לפי העניין.

מתי? מתי כל זה יעבור????

שאלת השאלות…

ברוב המקרים לאחר שליש ראשון או מחצית ראשונה, יעבור המצב הקשה. לעיתים נדירות יותר ייתכן שיהיה קשה כל ההריון אך עדיין תהיה הקלה מסוימת לאחר מחציתו.

לעיתים יהיה צורך להמשיך בנטילת תרופה עוד זמן מה כדי לא לחזור למצב הקשה.

חשוב לזכור שגם כשכבר יש הקלה גדולה ייתכנו עדיין זמנים קשים יותר אם כי קצרים יותר. תלוי בשינויי תזונה, שינה, תנוחה, שעה, ריח, או סתם מצב חולף.

 

בהצלחה